כשאתם שומעים את המילה "תנועה", איזה אסוציאציות עולות לכם בראש? האם המחשבות הן בהקשר של תפקוד ותנועה יום יומית כמו ללכת למקלחת, להתלבש, לגרד באף? או שהמחשבות הן יותר סביב פעילויות פנאי כמו ריקוד, רכיבה על אופניים, צעידה עם חברה או חוג פילאטיס ויוגה? או שאולי המילה תנועה מעלה רגש ולא מחשבה כמורגש של שמחה ותחושת אושר או דווקא תחושת דחיה והתכווצות , מפני שאתם תופסים את "התנועה" כמשהו שצריך לעשות, ולא כי לנוע זה כיף ונעים…
עובדות על תנועה
בואו נראה אם כמה עובדות על "תנועה" יכולות לשנות את תפיסתכם לגביה ☺
בספר המדעים של ילדיי בבית הספר היסודי תנועה נמנית עם אחד ממאפייני החיים. והיא אכן כזו – כמו החיים: עשירה, מפתיעה, מרגשת, מתסכלת, מרפאת, מעייפת, מלמדת, מחברת, ועוד הרבה מעבר…
איך כל זה קורה אתם בוודאי שואלים?
הנה כמה נתונים מסקרנים אודותיה:
- עד גיל שנתיים, תנועה היא הערוץ הבלעדי שלנו לתקשורת עם העולם. אנחנו בונים את תפיסת העולם שלנו ואת תפיסת העצמי, את היחסים עם המרחב והסביבה מתוך ההתנסויות התנועתיות שלנו. אנחנו מבטאים את עצמינו ומתקשרים עם הסביבה באמצעות מחוות ותנועות. גם בבגרות, על אף הדומיננטיות של השפה והמילים, המשקל של התקשורת הבלתי מילולית (שפת גוף) עומד על כ-70 עד 80 אחוז, תחשבו כמה ניואנסים איבדנו בהתקשרות בזום…
- תנועה במרחב מעודדת חשיבה. פרידריך ניטשה כתב שכל המחשבות הנשגבות נולדות בהליכה. סר לסלי סטיבן ראה בהליכה "מרכיב חיוני לחירות האדם וכמרגוע לגוף ולנפש", ועל כך כתב בספרו "בשבחי ההליכה". מחקרים מראים היום כי הליכה מסייעת בתהליכי חשיבה וקבלת החלטות. אבל מסתבר שלא רק ל-"מה אנחנו עושים בתנועה" יש משמעות! גם לאופן שבו אנחנו זזים יש משמעות לא פחות חשובה. כך לדוגמא, תנועות מסוימות יכולות להשפיע על ההרגשה שלנו. למשל, קפיצות, הנפות ידיים ממרכז הגוף מעלה והחוצה הן תנועות שמעוררות שמחה בעוד שתנועות של התכנסות פנימה וקירוב של גפיים אל מרכז הגוף או תנועות שהכיוון שלהן הוא מבחוץ פנימה הן תנועות שיכולות לעורר תחושת עצבות, ריחוק והסתגרות. במילים אחרות אנחנו יוכלים להשפיע על הרגש שלנו או מידתו על ידי תנועות שנבחר או נרבה לבצע.
- וזה לא הכל! מסתבר שתנועות מסוימות יכולות לעורר פעילות מוחית גבוהה יותר ותקשורת גבוהה יותר בין שני חצאי המוח. כך למשל, תנועות אלכסוניות של גפיים, תנועות שכוללת חציית קו אמצע מפעילות יותר אזורים במוח מאשר תנועות קוויות (קדימה-אחורה, מעלה-מטה). במילים אחרות תנועה מורכבת יותר מעודדת פעילות מורכבת ותקשורת מסועפת יותר במוח, ובכך משמרת את בריאותו.
- תנועה יכולה לחבר בין אנשים. כשאנחנו מחבבים מישהו, נוירוני המראה שלנו מופעלים ואנחנו באופן אינטואיטיבי מסגלים לעצמינו קצת מהתנועות של אותו אדם או במילים אחרות אנחנו מחקים אותו: אם הוא נשען לצד אחד, גם אנחנו פתאום נמצא את עצמינו נשענים הצידה, אם הוא יתעסק עם השיער שלו תוך כדי שיחה כנראה שגם אנחנו נתחיל פתאום לגעת בשיער שלנו.
אז אם נעשה סיכום ביניים קצר נראה כי המודעות לתנועה והעיגון בגוף הם בעלי ערך ורבי עוצמה: תנועה מקדמת למידה וגורמת למוח להיות שותף פעיל יותר לתהליך זה; מודעות לתנועה לצד המסוגלות להיות מעוגנים בגוף, כאן ועכשיו, תומכת בנוכחות שלנו ומניבה תקשורת מלאה יותר בין אנשים; תנועה יכולה לסייע בוויסות רגשי ובביטוי עצמי מלא יותר; "חשיבה תוך כדי תנועה" מסייעת בקבלת החלטות וומאפשרת חשיבה בהירה יותר.
וכמובן, תנועה מזינה את תחושת מסוגלות ועצמאות שלנו כשאנו חווים הצלחה בפעולות ובתנועות שלא הצלחנו בהן בעבר או שחשבנו שאיננו מסוגלים לבצע, ופתאום אנחנו מגלים שאנחנו כן.
כנראה שלא סתם המושג "גוף ידע" ממקם את המילה "גוף" לפני המילה "ידע". נקודה למחשבה או מחשבה להליכה☺
להלן קישור בו דוגמאות לתרגילים לקרקוע, פיתוח קישוריות גוף ומודעות גופנית. תרגול מבוסס על גוף ידע של גישת לאבאן ברטנייף (LBMS).
