בשנת 2018 אסטוניה, מדינה קטנטנה ללא משאבים רבים, מוקמה ראשונה בתוצאות מבחני פיזה.
דובר על ההשקעה במורים, על השאיפה למצוינות, על אוטונומיה למנהלים, על כיתות קטנות. עכשיו בואו נסתכל על הכתבה – כיצד הפכה אסטוניה למעצמת חינוך? בהיבט של הגוף.
הכתבה נפתחת בתחרות מדע בפריים-טיים אסטוניה, ומציגה תלמידות המובילות את הקבוצות שלהן בתחרות. יש כל כך הרבה מה להגיד על גיבורי תרבות, על פמיניזם, על מקומו של המדע וכן, גם על מצוינות. אבל האם התלמידות והתלמידים היו מחויבים, משקיעים ומטמיעים את הידע אילולא היו עסוקים בהתנסות, בחוויה, בפרקטיקה של המדע? אנחנו רואים כאן למידה דרך הגוף – שימוש בכלל החושים, התנסות פעילה.
מה עוד אנחנו רואים כאן? ילדים בחוץ, שעה בכל יום גם בקור, לומדים לשחק, לחלוק לתת מרחב אישי לכל אחד. לא ראינו מתקנים גדולים, אין חצרות מעוצבות – לפני הכל הם בחוץ כמענה לצרכים פיזיולוגים בסיסים, לנשום אוויר נקי, לנוע.
ראינו כיתות, צפופות יחסית, בבתי ספר במבנים מיושנים ובכל זאת שימו לב לגוף.
הקירות נקיים, הכיתה והמסדרון נעימים ומסודרים – אין עומס חזותי
השולחנות מאפשרים צורות ישיבה שונות ודינמיות בשיעור – המטרה אינה סידור חד פעמי 'נוח' של הכיתה אלא דינמיות וכך הילדים לומדים במרחב, על הרצפה, בעמידה, בחוץ, וכל הזמן בהתנסות.
וראינו המון תנועה – מדרגות במסדרון צר, שהופך למסלול אתגרי.
תלמידים מבצעים תנועה בכיתה, צפוף ובכל זאת.
תלמידים נעים ולומדים במרחב.
ושימו לב מה התלמידים בחרו להוסיף לעיצוב החדש בבית הספר.
אז יש לנו מה ללמוד מאסטוניה, על מצוינות ואוטנומיה ועל למידה דרך הגוף.
