כמה עובדות על מערכת הנשימה שכדאי להכיר:
- מערכת הנשימה היא שער גישה משמעותי לגוף ולנפש שלנו.
היא מחברת בין החוץ לפנים ומאפשרת לקיים חיים בכך שהיא מובילה חמצן מבחוץ אל הגוף ומעניקה לו "דלק" להפקת אנרגיה, ובו זמנית היא גם מובילה דו תחמוצת פחמן מבפנים החוצה, ובכך מאזנת את רמת החומציות בדם. רמת חומציות תקינה מאפשרת זרימת דם מיטבית בגוף. כך לדוגמא, זרימה דם מיטבית למוח ולמערכת העצבים תומכת במחשבה בהירה ויכולת המיקוד, לצד תחושת נינוחות והרווחה בגוף, בעוד זרימת דם לשרירים מאפשרת לווסת את רמת המתח בשרירים מה שגורם להם להיות זמינים לצרכי הגוף, ולא "תפוסים וכואבים".
- מערכת הנשימה נמצאת בזמינות ותגובתיות כמעט מיידית לצרכי ההגוף:
כאשר אנחנו צריכים להגיע מהר לתחנת הרכבת, אנחנו מצליחים להאיץ את קצב התנועה בזכות האצה של קצב ונפח הנשימה שדואגים להוביל במהרה מולקולות של חמצן לשרירים.
כאשר אנחנו מוצפים רגשית משמחה או מעצב, מכעס או מאהבה, אנחנו מצליחים לבטא את עצמינו באמצעות צחוק מתגלגל או בכי קורע לב, ובכך להתרוקן ולהתמלא רגשית ואנרגטית.
כאשר חום גופינו עולה או יורד אנחנו משנים את קצב ועומק הנשימה שלנו כדי לווסת את טמפרטורת הגוף. כלומר, מערכת הנשימה עוזרת לנו "להיערך מערכתית" כדי לחוות מצבי קצה והן להתאזן מהם חזרה.
- מערכת הנשימה היא גשר בין הגוף לתודעה.
כאשר הראש הופך להיות משקולת בשל עומס המחשבות ששוטפות אותו, אנחנו יכולים לתרגל נשימה מודעת, קצובה וממוקדת, בכך להביא את מרכז תשומת הלב שלנו לגוף ולהשיג הקלה בעומס תודעתי. נשימה היא משאב נפלא שמאפשר תנועה בין ריכוז ומיקוד במהלך היום, להרגעה והאטת הקצב, לקראת מעבר רך לשלב המנוחה והשינה.
מערכת הנשימה היא אוטומטית – רפלקסיבית, משמע אין אנו צריכים לחשוב איך לנשום כדי לנשום.
הנשימה מתקיימת מעצמה בזכות פעילות קצובה ומתמדת של מרכז נשימה שנמצא בגזע המוח. היא פועלת באופן פלאי ובסנכרון רב עם מערכות גוף שונות, והיקף עבודתה מתווך באמצעות החיישנים השונים שמפוזרים בגוף. בנוסף לכך, היא נשלטת במידה מסוימת באמצעות קליפת המוח, מה שמאפשר שינוי מודע של קצב, מקצב ועומק הנשימה. בשונה מנשימה אוטומטית, תרגול מודע ומכוון של נשימה מאפשר ליצור תנועה ושינוי בין מצבים רגשיים-תודעתיים שונים, לדוגמא להרגיע את תחושת הכעס, להשקיט את ההפרעה שנובעת מרעש המחשבות או לייצר תחושה של שליטה מסויימת במצב של חוסר אונים.
אז מי הן הנפשות הפועלות של המערכת הזו?
- "המובילים" – אחראים על הובלת גזים פנימה והחוצה: אף, חלל הפה, אזור הגרון ודרכי הנשימה (הסמפונות)
- "המשחלפים" – אחראים על תהליך שחלוף גזים: שתי הריאות שבנויות מבועיות קטנטקנות ועטופות בהמון המון נימי דם שמובילים דם רווי בדו תחמוצת הפחמן אל הריאות, ומחזירים דם שרווי בחמצן מהריאות אל הלב, משם לכל הגוף
- "המווסתים" – אחראיים על וויסות נפח האוויר בהתאם לצרכי הגוף והם שריר הסרעפת, שרירים בין צלעיים, ובית החזה (מבנה גרמי בעל מפרקיות ותנועתיות רבה בין חוליות לצלעות ולעצם החזה)
- "המזהים והפוקדים" – אחראים על זיהוי השינוי בצרכי הגוף ותגובה מותאמת, או לחליפין מייצרים שינוי מודע על ידי שינוי בנפח, קצב ומקצב הנשימה. מי ששייך לקטגוריה הזו הם שלושה מרכזים עיקריים: גזע המוח, המערכת הלימבית וקליפת המוח עם עצבים רבים ומסועפים שמחברים בין מרכזי המוח השונים לשרירים ולרקמות השונות בתוך מערכת הנשימה.
ולסיכום, הנשימה – לשם מה?
- כדי לחוות רגשות במלואם ולווסת אותם, במקום "להיתקע" ברגש של כעס או תסכול
- כדי לאפשר לגוף להיות נינוח או נמרץ, בהתאם למה שאנחנו צריכים ברגע זה
- כדי להשקיט את הרעש הבלתי פוסק של מחשבות ולהצליח להתמקד ולהתרכז
- כדי להרגיש את הגוף ולהתחבר לכאן ועכשיו, ולא לאתמול או מחר
- ובעיקר כי זה משאב זמין וזול – לא צריך לזכור לקחת את הנשימה איתנו. היא תמיד איתנו. צריך רק להיזכר לעשות בה שימוש.
