מודל-באמצעות

מתוך התבוננות

הטמעת המודל מבוססת על התבוננות בעצמי, באחר, בסיטואציה, במשימה ובידע הנרכש בהכשרת פריזמה על מערכות הגוף

  • מהי הסיטואציה?
  • מהו האתגר?
  • מהי המשימה?
  • מי שותפים לה?
  • מה נדרש בה?
  • מהו 'סיפור המסגרת'?

מתוך ידע והיכרות עם מערכות הגוף | חישה, תנועה, נשימה

כלל מערכות הגוף משפיעות זו על זו ופועלות בצורה רשתית, תפיסת פריזמה מתייחסת לשלוש מערכות גוף מרכזיות:

החושים הם הכלי המרכזי בלמידה. המוח האנושי קולט דרך החושים אין-סוף מידע בכל רגע נתון, ולומד דרך פיענוח האותות החושיים. רתימת מערכות החישה, למשל על ידי שימוש בהמחשות והתנסויות מגוונות, מסייעות למוח ליצור קשרים רחבים יותר, וכך ידע הופך משמעותי יותר ומוטמע טוב יותר. 

 מרכיבים מרכזיים בהסחת הדעת והפרעה בריכוז, הם עומס על מערכות החישה והעדר התאמה בין חושים שונים, המוביל בטווח הקצר לאי נוחות גופנית היוצרת את הסחת דעת והפניית המשאבים למענה לצרכי הגוף.

פריזמה מתייחסת אל שמונה חושים: שמיעה, ראייה, טעם, ריח, מישוש, המערכת הפרופריוצפטיבית, המערכת הווסטיבולרית ומערכת החישה הקינסתטית.

התנועה משפיעה בצורה מכרעת על המטבוליזם של המוח והיא מקדמת את יצירת הקשרים במוח, את הזיכרון וההטמעה, הבנת משמעויות של זמן, מרחב, רצף, כיוונים, כמויות ועוד. תנועה משפיעה על מצב הרוח, על ריכוז ואיסוף, על תחושת מסוגלות וביטחון, היא משחררת לחץ, מעוררות שמחה, תומכת בבריאות ועוד. חופש תנועתי מייצר אווירה רגועה ופתיחות המקלה על יצירת קשרים חברתיים.  

תנועה ושינוי מנחי גוף ויציבה תומכים בחלוקת עומס על מפרקים, גמישות השרירים והגידים, זרימת מחזור הדם והעברת חמצן באופן רציף לכל חלקי הגוף. אברי הנשימה – הסרעפת ושאר שרירי הנשימה הם גם חלק משרירי היציבה לכן איכות היציבה ואיכות הנשימה קשורות זו בזו.​

תנועה כחלק אינטגרלי בגישה החינוכית משתקפת לא רק בשילוב תרגילים, שינוי מנחי גוף ופעילות גופנית במשך היום אשר נותנים מענה לצרכי הגוף – אלא, ברתימת הגוף ללמידה עצמה, למשל, על ידי הדגמת תוכן לימודי בתנועה – צורות, כיוונים, צירי זמן, סיטואציות – או כל למידה דרך הגוף אחרת – Embodied Learning.     

מערכת הנשימה מזרימה חמצן לכלל מערכות הגוף ומאפשרת את פעילותם. היא מערכת אוטומטית, ולכן בדרך כלל אנו נושמים 'נשימות שטוחות' המובילות חמצן הכרחי אל הגוף בכלל ואל המוח בפרט.

מודעות לנשימה מסייעת לשפר יכולות קוגניטיביות כגון קשב, עוררות, מהירות המחשבה; תפקודיים ניהוליים כמו עיכוב תגובה וחלק מאסטרטגיות לקידום המיומנויות הרגשיות חברתיות – כמו הרגעת כעס או חרדה. 

באמצעות

פריזמה מתייחסת לארבעה אמצעים מרכזיים למימוש המודל בבתי הספר: אתגר, מגוון, מעברים ואחריות

האמצעים מתייחסים לחמשת הרמות – גופנית, רגשית, קוגניטיבית, ניהולית וחברתית.  
לדוגמה, התייחסות לרמה הקוגניטיבית מבלי להתייחס להשפעות רגשיות, או אתגר פיזיולוגי ללא התייחסות לצורך קוגניטיבי – יהוו פגיעה ולא אמצעי מקדם. 

כדי להתקדם ולהתפתח יש להתנסות ולהתמודד עם אתגרים מוטוריים וקוגניטיביים, אתגרי ניהול והתארגנות, אתגרים חברתיים ורגשיים. יצירת אתגרים מותאמים 'אתגרים אופטימליים' מאפשרת לתלמידים להתמודד עם הצלחה ועם העדרה. עמידה באתגר יוצרת חוויית הצלחה, הגוף זוכר את תחושת ההצלחה ומבקש לשחזר אותה. 'תסכול אופטימלי' הוא תסכול מקדם שבונה תחושת מסוגלות, ומפתח מוטיבציה כל זמן שהוא מלווה בשיח אמפתי ורפלקטיבי.  אתגר מותאם יכול להתקיים במהלך ארוך טווח של התקדמות המבוסס על אימון ועליה בדרגת הקושי או על אתגרים נקודתיים אישיים וקבוצתיים שאינם תחרותיים.

גיוון מעורר ומחדד את המוח. מגוון מובחן הוא כזה שהופעל בו שיקול דעת בבחירה מתוך היצע מגוון (ערוצי למידה, התנסויות, דרכי הוראה, הגשת תוצרים, דרכי מדידה, מנחי גוף, עיצוב חללים ועוד). הצעת מגוון התנסויות ואפשרויות לביצוע מאפשרת בחירה מתוך התבוננות פנימה והקשבה אל הגוף. כך ממשיכה ומתפתחת המודעות לגוף, לצרכיו, ליכולותיו ולמענים המותאמים לכל אחת ואחד אישית. בחירה מתוך מגוון מקדמת מוטיבציה ומאפשרת התנסות בקבלת אחריות על עצם הבחירה כמו גם על תוצאותיה, אילו יוצרים מצע רחב לשיח מודע ורפלקטיבי לשיפור תהליך בחירות עתידיות.

קבלת אחריות על בחירות, פעולות ותוצאות היא חלק מהתבגרות ומוכנות לעולם. שיח מודע ורפלקטיבי על אחריות מסייע להתפתחות אישית בהתמודדות עם אתגרים, טעויות, שליטה והעדרה ועוד. תפיסת פריזמה  מתייחסת אל אחריות לא רק כאל תוצאה אלא כאמצעי – מתוך ערות לסיטואציה ומגוון אפשרויות המורה והתלמיד ידרשו לקבל החלטה ולבחור כיצד הם פועלים בסיטואציה. קבלת אחריות מקדמת תחושת מסוגלות ומוטיבציה. 

הזמן שבין משימות, מקומות וכולי הוא הזמן להתאקלמות ולהתאמה לשינוי הנדרש. הגדרת פרקי זמן כ'זמני מעבר', מאפשרת סימון וזיהוי של השינוי הצפוי. שהות בזמן מעבר – ולו קצרה ביותר מסייעת לנו להתאקלם ולהתאים את עצמנו לשינוי הנדרש. יצירת מעברים נכונים מסייעת להתאמת הפעולה לסיטואציה ומקדמת את תחושת המסוגלות.  מתן שהות במשך היום למעברים מייצר אורח חיים שמקדיש תשומת לב לנוכחות בהווה ומקטין את תחושת הלחץ ואת השפעותיו.

error: Content is protected !!